איך כותבים תוכן לאתר עם AI
שנשמע בדיוק כמוכם?

כשמבקשים מכלי AI "תכתוב לי עמוד אודות לעסק שלי", הוא עושה בדיוק את מה שביקשתם. הוא כותב עמוד אודות. עמוד אודות ממוצע, של עסק ממוצע, בעברית ממוצעת.

זה לא מפני שהוא לא מסוגל לכתוב אחרת. זה מפני שלא נתתם לו שום דבר להיאחז בו. בלי חומר אמיתי מכם, הוא נופל לברירת המחדל שלו, שהיא ממוצע של כל מה שיש באינטרנט. וממוצע של כל האינטרנט נשמע בדיוק כמו כל האינטרנט.

וזו בשורה טובה, כי הפער הזה לא נמצא ביכולת של הכלי אלא בקלט שהוא מקבל. וקלט זה משהו שאתם שולטים בו לגמרי.

יש פער מוזר בין איך שאנחנו מדברים לאיך שאנחנו כותבים. ברגע שיושבים לכתוב, נכנס איזה מנגנון פנימי של "עכשיו זה רשמי" והמשפטים מתיישרים והופכים קצת קרים.

הקול האמיתי שלכם נמצא במקום אחר לגמרי: בהודעת וואטסאפ שכתבתם ללקוח בשלוש שורות, בהסבר שנתתם בטלפון, ברגע שבו מישהו שאל אתכם מה אתם עושים ופשוט עניתם.

התרגיל הכי יעיל שאנחנו מכירים לוקח שבע דקות:

• פתחו הקלטה בטלפון ודברו שלוש דקות. הסבירו לחבר מה אתם עושים ולמי, כאילו הוא באמת שאל.
• העלו את ההקלטה לכלי ה-AI ובקשו ממנו לתמלל אותה.
• תנו לו את התמלול הגולמי, בלי לנקות אותו. גם ה"אהה" וגם המשפטים הקטועים.

דווקא הבלגן שם הוא המידע החשוב. הוא מגלה איך אתם באמת בונים משפט, איפה אתם עוצרים ואילו מילים חוזרות אצלכם שוב ושוב בלי ששמתם לב.

ואם אין לכם כוח להקליט, קיצור דרך סביר: העתיקו חמש הודעות וואטסאפ אמיתיות ששלחתם ללקוחות והדביקו אותן. זה חומר גלם מצוין.

"תכתוב בסגנון שלי" זו בקשה שקשה מאוד למלא, כי היא מתארת יעד בלי לתחום אותו.

מה שעובד הרבה יותר טוב הוא להראות בדיוק את ההפך. קחו אתר של מתחרה שהטקסט בו מרגיש לכם מנופח, או את הטיוטה הראשונה שקיבלתם ולא אהבתם והדביקו אותה עם משפט אחד: "זה בדיוק מה שאני לא רוצה וזאת הסיבה".

הסיבה חשובה לא פחות מהדוגמה. "זה נשמע כמו ברושור של חברת ביטוח" מלמד הרבה יותר מ"זה לא מתאים לי", כי הוא נותן כיוון ברור להתרחק ממנו.

כמעט כל בעל עסק שנשאל איך הוא רוצה שהאתר יישמע עונה "חם ומקצועי". זה תיאור מדויק לתחושה ולגמרי חסר תועלת ככלי עבודה, כי גם כל המתחרים שלכם כתבו בדיוק את זה.

סגנון כתיבה הוא לא תחושה, הוא אוסף של החלטות קטנות ברמת המשפט. וברגע שיודעים לנסח אותן, הן הופכות להנחיה שאפשר באמת לעבוד איתה.

אלה הדברים ששווה להגדיר:

• אורך המשפטים: אתם כותבים משפטים קצרים ונושמים, או משפטים ארוכים שמתגלגלים?
• קצב: הכל אחיד, או שיש משפט ארוך ואז אחד קצר שנוחת?
• שאלות: אתם פונים לקורא בשאלות באמצע הטקסט, או רק מספרים?
• פנייה: אתם או אתה? אנחנו או אני? זו החלטה שמשנה את כל הטון.
• מבנה: רשימות ותבליטים, או פסקאות זורמות?
• מילות חיבור: אילו מילים אתם באמת משתמשים בהן כדי לעבור בין רעיונות? "בגדול", "בפועל", "ובאמת ש", "האמת היא".

הסעיף האחרון הוא לרוב זה שעושה את ההבדל הגדול. מילות המעבר של אדם הן חתימת האצבע שלו והן כמעט תמיד נעלמות בטיוטה של AI.

לכל אחד יש מילים שפשוט לא יוצאות לו מהפה וכשהן מופיעות בטקסט הוא מיד מרגיש שזה לא הוא. הבעיה היא שאלה בדיוק המילים שכלי AI אוהב, כי הן מופיעות בכל אתר שיווקי שהוא קרא אי פעם.

הפתרון פשוט: רשימה מפורשת של מילים וביטויים שאסור להשתמש בהם. הנה נקודת פתיחה שאפשר להעתיק ולערוך:

שווה להוסיף לרשימה גם מילים שספציפיות לתחום שלכם ושאתם שונאים. רשימה כזו חוסכת בקלות שלושה או ארבעה סבבי עריכה, כי היא מונעת את הבעיה במקום לתקן אותה אחר כך.

הטעות הנפוצה בשלב התיקונים היא לענות במשוב כללי. "זה עדיין לא זה", "תשפר קצת", "תעשה את זה יותר אישי". הכלי מקבל את זה, כותב הכל מחדש ולפעמים דווקא הורס את המשפטים שכן אהבתם.

מה שעובד הוא ההפך הגמור. במקום להעיר על הטקסט, מצטטים את המשפט המדויק שצרם ומסבירים בדיוק למה:

• "המשפט 'אנחנו מלווים אתכם לאורך כל הדרך' נשמע כמו איש מכירות. אני אף פעם לא הייתי אומר את זה."
• "הפסקה השנייה טובה, אל תיגע בה. רק הראשונה מרגישה מרוחקת מדי."
• "תשאיר את התוכן בדיוק כמו שהוא, רק תפרק את המשפט הארוך הזה לשניים."

ההערה הממוקדת מלמדת את השיחה משהו שנשאר בה. אחרי שלוש או ארבע הערות כאלה, הטיוטות מתחילות להגיע קרובות יותר מלכתחילה.

אם עשיתם את כל מה שכתוב עד כאן, יהיה חבל לאבד את זה ברגע שתסגרו את החלון. וזה בדיוק מה שקורה לרוב האנשים: כל שיחה חדשה מתחילה מאפס וכל פעם צריך להסביר הכל שוב.

הפתרון הוא מסמך אחד קצר שאתם בונים פעם אחת ומדביקים בתחילת כל שיחת כתיבה. בערך עמוד, לא יותר.

מה שנכנס פנימה:

• שתי פסקאות אמיתיות שכתבתם בעצמכם, כדוגמה חיובית
• פסקה אחת שאתם לא רוצים להישמע כמוה, עם הסבר קצר למה
• ההגדרות מסעיף 04: אורך משפטים, קצב, פנייה, מבנה
• רשימת המילים האסורות
• שלוש עובדות על העסק שחוזרות בכל טקסט: למי אתם פונים, מה מייחד אתכם ומה אתם לא עושים

המסמך הזה משתפר עם הזמן. בכל פעם שתגלו ניסוח שמרגיש בול, הוסיפו אותו. בכל פעם שמשהו יצרום, הוסיפו אותו לרשימה השחורה.

כשמבקשים "תכתוב לי את כל עמוד השירות", מקבלים טקסט שמנסה לכסות הכל ולכן לא נוגע באמת בשום דבר. הכלי מרח את התוכן על פני שמונה פסקאות כי זה מה שביקשתם, גם אם היה מספיק לומר את זה בשלוש.

עבודה בחלקים נותנת תוצאה אחרת לגמרי. מתחילים מפסקת הפתיחה בלבד, מתקנים אותה עד שהיא באמת טובה ורק אז ממשיכים. כשהפתיחה מדויקת, כל מה שבא אחריה מקבל ממנה את הטון.

יש לזה גם יתרון פסיכולוגי. הרבה יותר קל לשבת על פסקה אחת ולדייק אותה מאשר לפתוח קובץ עם עמוד שלם שלא ממש אהבתם ולא לדעת מאיפה להתחיל.

אגב, זו בדיוק השיטה שבה נבנה גם התוכן של האתר שקוראים בו עכשיו: סקשן אחרי סקשן, עם סבב הערות על כל אחד לפני שממשיכים הלאה.

אחרי שהטקסט מוכן, יש בדיקה אחת פשוטה ששווה יותר מכל כלי: קראו אותו בקול רם.

לא בעיון, לא בעריכה. פשוט להקריא. במקומות שבהם הלשון נתקעת, שבהם שומעים את עצמכם נשמעים כמו פרסומת, או שבהם אתם חושבים "לא הייתי אומר את זה ככה לאף אחד" - שם הטקסט עדיין לא שלכם.

המבחן הזה קולע בדיוק מפתיע, כי האוזן קולטת זיוף מהר הרבה יותר מהעין. משפט יכול להיראות תקין לגמרי על המסך ולהישמע מלאכותי לחלוטין ברגע שמוציאים אותו החוצה.

בשלב מסוים צריך גם לדעת לעצור. אפשר לשפר טקסט עד אינסוף ובדרך כלל הסבב השביעי כבר לא משפר אלא רק מעייף.

שלוש שאלות שנותנות תשובה די ברורה:

• אם מישהו היה מראה לכם את הטקסט הזה בלי לומר מי כתב אותו, הייתם מזהים שזה שלכם?
• יש בו לפחות משפט אחד שאף מתחרה שלכם לא היה יכול לכתוב?
• נעים לכם לקרוא אותו, או שאתם קצת מדלגים באמצע?

אם השלוש חיוביות, זה מוכן. השאלה השנייה היא בדרך כלל המחמירה שבהן, כי היא בודקת אם נשאר בטקסט משהו שהוא באמת שלכם ולא רק נכון.

ואם אחרי כל זה אתם מגלים שכתיבה פשוט לא הצד החזק שלכם, זו תשובה לגיטימית לגמרי. לא כולם אמורים ליהנות מלכתוב על עצמם וזו מיומנות בפני עצמה בדיוק כמו כל אחת אחרת.

במקרה כזה אפשר פשוט להיעזר במישהו שיכתוב את זה עבורכם. נכון שזה מוסיף לעלות של הפרויקט, אבל זה חוסך שבועות של דחיינות ושל טיוטות שנתקעות באמצע ובדרך כלל גם התוצאה יוצאת טובה יותר. העיקר להחליט על זה מראש ולא באמצע הדרך, כי זה משפיע גם על לוח הזמנים.